יום הבחירות של סלאח שבתי

מרגישה צורך עמוק לפתור את הבעיה הזו אחת ולתמיד, להעביר מסר שככה אי אפשר להמשיך. מיום ליום מתקרבת עוד מערכת בחירות לפתחנו, ואין מנוס מהמירוץ חסר התכלית הזה. צריך לעשות מעשה משותף שיעביר את תחושת התסכול הגואה בנו, שככה לא בונים חומה. נזכרת פתאום בסלאח שבתי, הסרט הישן והאהוב על האיש הפשוט שניסה לרצות את כולם. הוא אמר לזה כן וגם להוא, הלך לקלפי, פתח את המעטפה ושם פתק לכל מפלגה. הוא שלשל מעטפה שמנמנה עמוסת פתקים לתוך הקופסה, וליבו היה שלם. הוא הבטיח לכולם וקיים, כך דאג שכולם יהיו מרוצים. 

אני מאמינה לכם, לכולכם, שאתם פועלים מתוך כוונות טובות, אבל מרוב כוונות לא רואים את היער, לא רואים את היעד. מה באמת יכול ליצור כאן שינוי? שינוי כזה שיגרום לנו לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב, שנשיר אותו בכוח ועם פחות כאב. האם יש שיר כזה שיכול להכיל בתוכו את הדתי, השמאלני, הימני והערבי? האם זה ילדותי מצדי לרצות בזה? 

יכול להיות שיום הבחירות הוא יום שיא של רצונות, המהווה הזדמנות לנו כעם להביע עמדה לא פוליטית, אלא לבבית. יום, שמכריח אותנו לנטוש את שגרת היומיום, ולשחרר אמירה פרטית לטובת הכלל. אין הסכמה בינינו מהי האמירה הזו, אבל יש רצון משותף של העם לתת את השומשום הקטן, הזה שיוביל את העם למקום הבטוח. אני יודעת מה יקרה, אגיע לקלפי, אסתתר מאחורי הפרגוד הקטן, ואלף פתקים יתבוננו בי, וינסו לשכנע אותי שהפתרון נמצא בידיהם, אם רק אבחר בהם, ואכניסם אל תוך המעטפה. 

אשים פתק אחד, והדתיים יגייסו את הבורא לטובת שלום עולמי, אבחר במפלגה ערבית והנה הם יביאו את הגאולה, אלך ימינה ואביא כלכלה עולמית, אלך שמאלה ואביא רוחות חדשות למזרח התיכון, ואם אשים עלה ירוק, אעלה את הצדק והשלווה אל מחוזות הסטלנות המתוקה. כולכם צודקים רבותי, אני מאמינה בכולכם. כולנו מאמינים בכולכם. לכן, אני קוראת לכם, עם ישראל, ללכת בדרכיו של סלאח שבתי, ולמלא ביום הבחירות הקרוב את המעטפות שלכם בכל סוגי הפתקים. המעטפות השמנמנות ימלאו את הקלפיות ויעבירו מסר חד וברור, רוצים איחוד. ערן שיוביץ על מנהיגות: