מערכת היחסים שלי איתו

אני מאוד אוהבת לכתוב, אבל שמתי לב שכאשר אני מנסה לכתוב על הדבר הכי קרוב ללבי, הכי עמוק בתוכי, לא יוצאת מתוכי אף מילה. לכן, כדי להתריס ולהוכיח לעצמי שאני יכולה, החלטתי לכתוב על מערכת היחסים הכי משמעותית, מורכבת, סבוכה ועמוקה שיש לי בחיים. מערכת יחסים של אהבה ושנאה, קרבה וריחוק, דבקות והיפרדות, טוב ורע, אמת ושקר, מתוק ומר, לבן ושחור, יום ולילה וכן הלאה. מערכת יחסים נצחית בין אם אני מודעת לה או לא, בין אם אני מסכימה לה או לא, בין אם שאלו אותי אם אני רוצה בה או לא. מערכת יחסים שנבנית ומתפתחת ככל שאני מתבגרת, ומוסיפה גוונים ומשמעויות עם השנים. מערכת היחסים שלי עם אלוהים.

אלוהים = אנושות

אני מניחה שכמו כל הילדים החילוניים המושג אלוהים היה די רחוק מהחיים. עשינו קידוש בערב שבת לפעמים, ואמא שלי הייתה מדליקה נרות, הייתה הרגשה מאוד חגיגית, אבל כל זה היה בגדר מנהגים עבורי, והשאלה על אלוהים באופן מודע עדיין לא התעוררה. אפילו לא בשיעורי תנ"ך בבית הספר, כשהצטיירה לנגד עיניי דמות מפחידה ולא מובנת, שרוצה שיאמינו רק בה, או משהו כזה. דמות שאסור לדמיין לה פנים וצורה, שבראה את העולם בשני סיפורים הסותרים זה את זה, ובכלל המון סיפורים לא הגיוניים היו שם, שלא העזתי לשאול עליהם את המורה לתנ"ך, אביבה נבות, שמאוד מאוד אהבתי.

בגיל ההתבגרות התחלתי להיזכר בכל מיני דברים ששכחתי, שהפכו לי את החיים וגרמו לי לחשוב על אלוהים. הגעתי למסקנה שאין אלוהים ואם הוא קיים הוא רע ואכזר כי הוא ברא דברים נוראיים בעולם שכל היופי שבטבע לא מחפה על העוולות האלה. פחדתי קצת, אבל קיללתי אותו בלבי. ככה שאם הוא קיים אז שידע שאני לא מפחדת שהוא יכה בי בברק, למרות שקצת פחדתי מזה. קיללתי אותו על מה שקרה לי, על מה שקורה לילדים באפריקה, על מה שקרה בשואה. קיללתי עבור כל צבי קטן שנטרף באכזריות על ידי נמר או תנין, והפכתי להיות צמחונית. קיללתי אותו, למקרה שהוא קיים, אפילו שאני חיה, כי מי בכלל רוצה לחיות בעולם כל כך תחרותי, עם אנשים כל כך לא רגישים ואטומים. קיללתי אותו כמעט על הכול, ולפעמים אפילו קיוויתי שיכה בי כבר הברק הזה וזהו.

אבל רוב הזמן בכלל לא חשבתי עליו. עד המחלה של אבא. התחלתי לחפש בכל מיני דתות ותורות שונות ומשונות מהמזרח, מהמערב, בכל מקום אפשרי. קיוויתי שיש עולם רוחני נסתר וטוב שאפשר להסתתר בו ולפגוש בו את אלוהים ושלשם אבא שלי בקרוב יעבור. גם ביהדות פשפשתי, קראתי את הברית החדשה, את הקוראן, ספר החיים והמתים הטיבטי ועוד שורה ארוכה מאוד ודי מייגעת. נפגשתי עם מתקשרים ועם קוראות בקלפים, למדתי רייקי והילינג. כלום. לא מצאתי את שחיפשתי שאפילו לא ידעתי מהו, שאין לו שם, רק סימן שאלה ענק.

יש אלוהים?

הגעתי לחכמת הקבלה ושם מצאתי מה שחיפשתי, בלי לדעת שאת זה אני מחפשת. בחכמת הקבלה הסבירו לי שאלוהים הוא בעצם הטבע. הסבירו לי שתכונתו היא תכונת האהבה החלוטה, שהוא אור פשוט עליון במנוחה מוחלטת, ומה זה אומר. הסבירו לי שהמטרה בחיים היא להגיע להשתוות לתכונת האהבה הזו שלא קיימת בעולם שלנו. והכי חשוב, הסבירו לי שכדי להגיע לגילוי של התכונה שלו, תכונת האהבה, אני צריכה ללמוד לאהוב. וללמוד לאהוב אי אפשר לבד, אלא רק עם קבוצת אנשים שרוצה ללמוד לאהוב גם כן. ורק אם הם יחשבו עליי ואני אחשוב עליהם במקום על עצמי, לאט לאט נתקדם לאהבה. אני לומדת עוד המון דברים, אבל לא אני האדם ללמד אותם.