הוא הציע היום שיהיה בנינו סיכום, איך אנחנו מתייחסים לעשיריה, כל אדם לאותה עשיריה שלו ואיך להתייחס לבורא. הציע שנשתדל להיות כל היום במצב הזה, וכך הכלי העולמי יהיה בעוצמה הזאת שלנו. ולמרות, כך הוא אמר, שאנו לא יותר מקטנים ומקולקלים, כאשר העוצמה שלנו תעלה כתפילה, כבקשה, אז הבורא יענה עליה. הוא תמיד עונה, ואנו נרגיש את התגובה שלו, את התשובה שלו. אז ככה, הוא אמר, כדאי שנשתדל לקבוע בנינו, את הצורה ובאיזה אופן אנחנו מתייחסים לבוא. הוא ביקש מאיתנו לקבוע את זה ולקבל את הצורה הזאת על עצמנו, ובבוקר מחר נעשה חשבון – האם יצא לנו או לא יצא לנו מזה משהו. מעניין אם ייצא ומה.
אחר הוא נשאל מהי שמחה, מהי ההרגשה הזאת של שמחה? והוא ענה ששמחה היא המקום שבו האדם מתמלא בהרגשה שהעולם כולו כדאי לו, הוא בודק הכל בכלי שלו. יש לו שמחה ממעשים רעים וגם שמחה ממעשים טובים, וכך האדם יכול לבדוק היכן הוא נמצא. האם האגו שלו שמח או האם הרצון להשפיע של האדם שמח.
נקודת השמחה, הוא המשיך להסביר, לא נמצאת מזה שהמוחא והליבא שלך מתמלאים, מתוך זה שמשהו מילא את האדם. השמחה היא מילוי ובמילוי של האדם הוא מרגיש תוצאות שונות. וכך, התוצאה הכללית מהמילוי הוא שמחה. האדם, אנו יודעים, הוא מקולקל הוא עדיין לא מקובל, לכן יכולים להיות מקרים שבהם הוא רוצה משהו ומקבל ואז אין לו מזה שמחה. קבלה יש כאן אבל שמה לא. אולם, אם אני במצב הפוך, למשל, אנשים שנמצאים בדיאטה, הם אינם מקבלים את מה שהם רוצים אבל יש להם מזה שמחה – זאת שמחה ממעשה שהם חושבים שהוא מעשה טוב.
להתפלל, כך הוא הסביר בהמשך, להתפלל זה לבקש, מפני שהאדם יודע שהתיקונים אינם יכולים להתממש על ידו אלא רק על ידי בקשה שלו לבורא, בקשה שהוא יעשה תיקונים, האדם מבקש מהבורא שיתקן אותו, הוא מבקש להתקן על ידי הבורא. וכשהבורא אכן מתקן את האדם, האדם חוזר על התודעה שלו יחד עם השמחה, עם הברכה שהבורא עשה לו, כלומר, התיקונים מגיעים מלמעלה, ומגיעים רק לפי תפילתו של האדם, זה שהוא מעלה מן, בלי זה אין ולא יכול להיות, הם, התיקונים, הרי לא מתרחשים בעלמא. מדובר בתוספת שצריכה להיות אצל האדם, אבל עדיין לא מגיעה לבורא. האדם למעשה אוסף על מיני התרחשויות לא נעימות, אולי לא נכונות, ואולי כן נעימות, ולאחר מכן הוא לוחץ בכפתור – וזה עולה. אנו איננו פונים לבורא, אנו מזלזלים, חושבים שכן, פה, אנו יכולים לסגור, לסדר, לפתור הכל בנינו – אבל – חייב להיות קשר בין המעשים שלנו לבין הבורא, יחד.